החלטה בעניין ביטול דו"חות עירוניים

1.         במהלך השנים 2008-2007 קיבלה הנאשמת מעיריית בני ברק 24 הודעות תשלום קנס (הידועות יותר בכינוין: דו"חות קנס, וכך יכונו להלן) כמפורט בסעיף 3 לבקשת הנאשמת. 

            בקשה זו נוגעת ל - 19 הראשונים ברשימה, שעל פי הרשום בהם, הוצאו לנאשמת בגין הפרת חוק עזר לבני ברק (פתיחת בתי עסק וסגירתם), התשכ"ט-1969.

            דו"חות הקנס הוצאו על פי סדרי הדין המיוחדים בעבירות קנס, בהתאם לפרק ז' ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ).

            בהתאם לכך, ניתנה לנאשמת הברירה לשלם את הקנסות הנקובים בדו"חות בסך 660 ש"ח כל אחד, או להתייצב למשפט במועד הנקוב בהם.

            הנאשמת לא שילמה את הקנסות ובחרה להישפט.

            בתיאום עם התובע, הגישה הנאשמת בקשה זו למחיקת כתבי האישום נשוא הדו"חות הנדונים, תוך פירוט מספר טענות מקדמיות.

            התובע נתן את תגובתו בכתב לבקשה והנאשמת השיבה על התגובה.

טענות הצדדים

2.         טענתה הראשונה של הנאשמת הינה, כי חוק העזר משנת 1969, שעל פי המצוין בדו"חות הקנס, הנאשמת ביצעה עבירות על פיו, בוטל ב חוק עזר לבני ברק (פתיחתם של עסקים וסגירתם), התשס"ב-2002, בסעיף 8 שלו.

            כיוון שהמעשים המפורטים בדו"חות הקנס נעשו בשנים 2008-2007, בהן חוק העזר משנת 1969 כבר היה מבוטל, הרי שהיא לא ביצעה כל עבירה שהיא.

            התובע מסכים לכך, שחוק העזר משנת 1969 לא היה תקף בזמנים הרלבנטים, וכי החוק הרלבנטי בזמנים הללו היה חוק העזר משנת 2002.

            אולם, מוסיף התובע, העבירות שעברה הנאשמת נגזרות מהעובדות המפורטות בדו"חות הקנס ולא מהוראת החיקוק הנקובה בהם.

            משום כך, מבקש התובע לתקן את כתבי האישום (דו"חות הקנס), באופן שבמקום חוק העזר משנת 1969 יצוין בהם חוק העזר משנת 2002.

            בהקשר זה טוען עוד התובע, כי הוא רשאי לתקן את כתבי האישום במסירת הודעה לבית המשפט בלבד, משום שאנו מצויים עדיין בשלב שלפני תחילת המשפט, ובהתאם לסעיף 91 ל חסד"פ.

3.         טענה נוספת של הנאשמת, לפיה על פי חוק העזר משנת 1969, היא לא עברה עבירה משום שהעסק המדובר הוא "בית אוכל" כהגדרתו בחוק העזר, ששעות הסגירה שלו הן בין 24:00 ל- 05:00, בעוד שעל פי המצוין בכל דו"חות הקנס (למעט אחד), העסק היה פתוח לפני השעה 24:00, לא צריכה הכרעה, משום שהתובע מודה, כאמור, כי חוק העזר משנת 1969 לא היה תקף במועדים הרלבנטים.

            התובע מציין, כי בחוק העזר משנת 2002, נאסרה פתיחתו של "בית אוכל" מסוג העסק דנן כבר מהשעה 22:00 ונמצא כי הנאשמת ביצעה עבירות על פי חוק עזר זה.

4.         טענה נוספת של הנאשמת נוגעת לשיעור הקנס הנקוב בדו"חות הקנס, שצריך להיות    290 ש"ח ולא כרשום בהם, 660 ש"ח.

            לא אכנס כאן לכל טיעוני הצדדים בענין זה ואסתפק בכך, שהתובע מסכים כי יש להעמיד את שיעור הקנס על סך 290 ש"ח בכל הדו"חות הנדונים והוא מבקש לתקן גם נתון זה בכתבי האישום הנדונים.

5.         עוד טוענת הנאשמת, כי קביעת עבירה על הוראה בחוק עזר של עירייה כעבירת קנס טעונה פרסום צו של שר הפנים (בהסכמת שר המשפטים) ברשומות, על פי סעיף 265 ל פקודת העיריות [נוסח חדש].

            אולם, בעוד שהעבירות על פי חוק העזר משנת 1969 נקבעו כעבירות קנס ב צו העיריות (עבירות קנס), תשל"א-1971, לא נעשתה קביעה דומה בצו ברשומות לגבי העבירות לפי חוק העזר משנת 2002.